הוראה רוחנית

ההוראה הרוחנית שלי היא שהתעוררות התודעה האנושית מסתכמת בסופו של דבר בלחיות מתוך הלב בפשטות “ובאופן מודע וזאת גם התכלית של מה שמכונה “הארה.

“כל אדם יוצר את המציאות היחסית שלו באמצעות החשיבה ,הרגש והפעולה ,אבל כולנו מסוגלים גם להפסיק את שלושת אלה ולנוח בשורש הזהות שלנו ,במקור ,במציאות המוחלטת של הוויה ,אושר ,שלווה פנימית ואור.

הוראה זו היא לא-דואלית והולוגראפית ,מפני שהיא תופסת את העולם כמסך כדורי ,שבמרכזו מקור אחד של הבריאה ,שבו כולנו מקושרים בחוויה של אחדות ,שלמות ויופי ,כאשר אנו חיים מתוך הלב.  החוויה הישירה של המקור ,ה”ריק המלא” ,”נקודת האפס ” או אלוהים, במרכז של ההולוגראמה ,היא חוויה ישירה ,מבורכת ונגישה לכל אדם, כמו שינה עמוקה ללא חלומות אך מודעת . אפשר לחוות אותה מתוך הדהוד עם מורה שמכיר אותה ואף לטפח אותה ע”י מדיטציה וכלים נוספים ובעיקר ריפוי ,המשחרר את תת-המודע שלנו מחווית הנפרדות.

באופן עקרוני ,משמעות המדיטציה היא כינוס תשומת הלב מהחושים והחשיבה חזרה לתוך הלב ,תוך הפעלה של כוונה מודעת להיטמעות ומנוחה בהוויה. התפקיד של הכלים הנוספים הוא לעשות טרנספורמציה של תת-המודע ,לרפא ,ולאחות את ההתניות של הנשמה ממעגי חיים רבים בדרך של נפרדות ולאפשר את מנוחה במצבי טבעי זה.

מהניסיון עם מאות אנשים ועל פני שלוש יבשות הסקתי שהמדיטציה לבדה אינה יכולה לשחרר אנשים מדפוסי הנשמה ולאפשר להם חוויה ישירה כמודעות צרופה ,אם היא אינה מלווה בתהליך של ריפוי וצמיחה פנימית. כמורה ,שהוא גם בן זוג ואבא לשני ילדים ,הדגש שלו הוא על טיפוח חיים מלאים , מאוזנים ועירניים ,מתוך מודעות ללימוד שבמערכות היחסים והתפקידים השונים שלנו בחיים ,וכך להשיג שלמות ובשלות רגשית בתהליך התעוררות לעצמיות.

פיתחתי גישה ייחודית , שלפיה במקביל למדיטציה ניתן להתיחס לאישיות שלנו כשיקוף של תודעת הנשמה בזמן-מרחב ,ולקלף את “שכבות הבצל “של תת-המודע ,וכך לנוח באופן טבעי יותר בחוויה של המקור, לשיטה שפיתחתי קוראים “מסע הנשמה” ואותה אני מלמד במקביל בכמה יבשות ושפות.

לדידי ,הנשמה הינה פשוט דרך הנפרדות שלנו מן המקור או מחווית הכוליות ,שנמצאת תמיד בשורש הזהות שלנו. לכן מקורם של מרבית הדפוסים הינו בזיכרונות של חיים קודמים או של החיים האלה ,והם נמצאים כאן ועכשיו, מתחת לסף המודעות הערה שלנו. באמצעות התמקדות ונשימה מודעת ,אפשר לגעת ישירות בחוויות המקוריות ,לשחרר ולחבק אותן מעומק הלב.

החיפוש העצמי הוא חלק בלתי נפרד מחיינו כבני אדם והוא בא לידי ביטוי ישיר בחיים האלה עם בשלות הנשמה ,כשאנו מתחילים לשאול את עצמנו מי אנחנו ,לשם מה באנו לכאן ,מאין הגענו ומה ייעודנו . בעיקרו של החיפוש הזה נולד מתוך הכמיהה של הלב כדי להשיג שלמות ,מנוחה פנימית ואושר.

אני חולק על הרעיון כי יש מעט מאוד מחפשים בעלי כנות ורצינות בעולם ,וחושב שלפעמים אנחנו פשוט זקוקים להכיר בכך שאנו “מחפשים “באמצעות מערכות יחסים ,מקצוע או קריירה ,מיניות ,בריאות , תזונה ,וכו .’לכן חשוב מאוד שיהיה לנו אומץ להתבונן מה מסתתר מאחורי כל זה ,להסתכל פנימה , לתוך שורשי הזהות האמיתית שלנו ,ולזהות את ההשתוקקות הפנימית .כאשר אנו יוצאים למסע הזה אנחנו מגלים שיש אחרים שיצאו לחיפוש הזה לפנינו וגם ישנם כלים ,מסורות ודרכים שנטוו ע”י מדריכים שונים ,אלה שהלכו בדרך להגשמה עצמית והגיעו למסקנות מתוך ידיעה פנימית אוטנטית ,ולוודאות עצמית ושלוה.

ברגע שמצאנו זיקה ברורה והדהוד עם דרך או מדריך מסויימים ,אנחנו זקוקים לכנות ,מסירות ואמון כדי ללכת בדרך ,ולהמנע מ”תיירות רוחנית .”לצמוח בהתמדה  בדרך שאימצנו לנו עם הכלים  שקיבלנו ועם מה שאנו מביאים מעצמנו זהו אתגר האמיתי .אבל חשוב לא לבלבל את הדרך ,הכלים עם אישיות של המורה והציפיות העצמיות שלנו מעצמנו .עמודים אלה מזמינים אותך לחקור בעצמך ,להשתמש בכלים ולראות לאן הם ייקחו אותך .לכל אדם נתיב שונה ,ייחודי וכולנו ביטויים שלמים של המקור בהולוגרמה הזו של הבריאה ,ומה שאנחנו צריכים לפתח הוא הקשבה לקול הפנימי שמגיע מהליבה של הזהות שלנו.

החברה האנושית התפתחה בעיקר כלפי חוצה והגיעה לרמה גבוהה של הבנה של היקום – דרך החשיבה והחקירה מדעית -בתחומי ידע שונים .אך במישור הלב ומבחינה רגשית נשארנו כמו ילדים קטנים ,לא מודעים לעצמנו ,למי שאנחנו ולהשלכות של מעשינו .תנועה זו כלפי חוץ ,להבנת היקום על ידי החשיבה לא היתה מאוזנת עם תנועה מודעת פנימה ,לכיוון הלב ,תוך התמקדות בחוויה של הזהות והעצמי האמיתי שלנו .הידע הטכנולוגי והמדע לא הביאו לנו ,כך מסתבר ,יותר שלימות ,שלווה פנימית , שלום ואושר ולכן כדאי אולי לשקול שינוי בפרדיגמה או בתפיסת המציאות שלנו.

הפרדיגמה הנוכחית שלנו מורכבת מהנחות יסוד ,אמונות ואכסיומות היסטוריות ,מדעיות ,כלכליות , תרבותיות ודתיות שהאנושות לכודה בהן כבמטריקס הכולל את כל ההיבטי החיים בכדור הארץ .כדי לתת כמה דוגמאות ,אנו נוטים לחשוב כי :אנו הגזע אינטליגנטי היחיד על פני כדור הארץ וביקום ולא ניתן להגיע למערכות כוכבים אחרות בשל מגבלות מהירות האור ;המדע מתאר כמעט את כל מסגרת המציאות שלנו ואין מסגרות ייחוס אחרות ;הטכנולוגיה היא הביטוי העיקרי של המדע והפקת אנרגיה אמורה לזהם את הסביבה ;זה טבעי שחלק גדול מהאוכלוסייה האנושית חי בעוני ,רעב ,אלימות ומחלות ,בעוד יש אנשים כה עשירים ,שהינם בעלי צבאות פרטיים ,בנקים וחברות רב-לאומיות ;לאחר המוות התודעה שלנו פשוט נכבית וכל מה שלמדנו וחווינו נעלם או נכבה פתאום ולתודעה האינדיבידואלית שלנו אין המשך משמעות משלה ;נגיע לאושר כשנהיה מפורסמים ,עשירים ,בגוף רזה , חטוב ובעל שרירים ,או כשנוכל לקייים הרבה יחסי מין מתוך תשוקה והתלהבות ;אנו צריכים לעבוד בעבודות שאנחנו לא אוהבים ואנחנו לא יכולים באמת לעשות את מה שאנחנו רוצים בחיים ;אלוהים הוא “שם “בחוץ ,במקדשים ,בכנסיות ,במסגדים ובתי כנסת או בבעלותם של מורים רוחניים שונים , והוא כל הזמן בודק או מעניש אותנו כאשר אנו “חוטאים .”שימו לב מסביבכם וראו כיצד הפרדיגמה הזאת קובעת את התנהגותם של רוב האנשים בהיבטים כה רבים של החיים על פני כדור הארץ.

הציביליזציה שלנו בנקודה קריטית ,שבה זה כמעט בלתי אפשרי לאזן את הפיזור הנפשי ואורח חיים החומרי ,על ידי בשלות רגשית תואמת .זאת הסיבה שאנו מוצאים את עצמנו רבים כמו ילדים על ה”צעצועים “שלנו – חתיכות של אדמה ,משאבים טבעיים ומלאכותיים ,רעיונות ומערכות אמונה – במקום לרכז את המאמצים שלנו ביצירת חברה של בני אדם שהתעוררו והינם מודעים לעצמם ,למטרות משותפות של המין האנושי ולקודים האוניברסליים של יצירת מציאות הרמונית.

שינוי בפרדיגמה פירושו תפיסה שונה לחלוטין של המציאות ושל מי שאנו .היא יכולה להיות מבוססת רק על חקר הזהות העצמית ומתוך מסגרות מציאות אחרות ,שבתוכן המציאות הפיסית היא רק אחת ויחסית לחלוטין .המציאות בכללותה היא הולוגרמה ענקית עם משורים קיום או מסגרות מציאות רבות ומקור אחד ,מוחלט ,שאותו אנו יכולים בתוכנו באופן ישיר .חלק מהאנשים קוראים לזה “אלוהים ,”וכבר ניתנו לכך שמות רבים על ידי חכמים בכל המסורות הרוחניות ,אבל לא מדובר ב”מישהו ,”ישות קונקרטית שאחראית לבריאה .הן המדע והן הרוחניות מצביעות על כך שמקור זה אינו ישות כלשהי , אלא מקום פנימי ,מעין חלל שממנו הזמן והמרחב בוקעים ארוגים זה בזה – מתוך איזון ,סימטריה והרמוניה – איכויות של הדבר ה”זה “שאנו יכולים לחוות ישירות בלב ואנו פשוט קוראים לו “אהבה”.

כשאנו דנים בשערים לחוויה ישירה של המקור או עצמיות בתוכנו ,נזכור כי כבני אדם אנו גדלים דרך חוויות המזינות את הגוף )התחושות שלנו ,(המיינד )מחשבות (ואת הלב )רגשות (- שלושת המרכיבים של מה שאנו מכנים “אישיות ,”שהיא הזהות החיצונית ביותר וזאת שעל פני השטח.

לכן כל צמיחה כלשהי בתחושת הזהות שלנו מעבר לאישיות יכולה להתרחש רק אם יש לנו פתיחות במערכת האמונות לגבי מציאות עמוקה יותר ובו זמנית גם מוכנות להתנסות במציאות זו באופן ישיר . אחרת ,גם אם הלב שלנו נפתח לפתע לתפיסה חדשה של הזהות שלנו ושל המציאות ,חוויה זו תסווג ע”י החשיבה ותאורגן באופן כזה שהנסיון יאוחסן בזיכרון עד לזמן עתידי כלשהו ,שבו נוכל לעכל אותה.

יש לפיכך בעקרון שני אופנים של צמיחה במודעות עצמית :האחד שבו החשיבה מקדימה את הלב ואנחנו מכילים הבנה של מציאות שעדיין לא חווינו באופן ישיר ,ואז ,כאשר החוויה מתרחשת היא משתלבת בתפיסה חדשה של המציאות ושל עצמנו .השני ,הוא כאשר הלב מתקדם מהר יותר מאשר החשיבה ואנו חווים לפתע מציאות שאנחנו לא מבינים עדיין ,שאז החשיבה יכולה אפילו לשלול את החוויה ,עד שנעכל מידע נוסף על העולם הזה ונפתח לראייה שונה של מסגרת מציאות שבה אנו חיים ושל הזהות שלנו.

כאשר אנו למדים לחנך מחדש את החשיבה לשקט פנימי ,בהירות ושקיפות – באמצעות התרגול של נוכחות נגיע בהדרגה לחוויה של המקור דרך המיינד בשער של הרגע הזה ,העכשיו (mindfulness) – העל זמני .דרך רוחנית זאת אופיינית למסורות כמו הזן ,הטאו או לנזירים נוצרים במסורת של ה”התבוננות”.

אבל אם המסע הרוחני שלנו מודרך על ידי הלב ,בחיפוש אחר אהבה ,הלימוד נעשה על ידי שימוש בתפילות ומנטרות ,עד שתתרחש כניעה לחוויה של אחדות ושקט ,דרך הלב בשער של אהבה טוטאלית . כזו הייתה דרכם של חלק מהמיסטיקנים הגדולים בסופיות ,ביהדות ,בנצרות ובהינדואיזם.

מוות מודע הוא שער נוסף שנפתח דרך הגוף ,כאשר אדם נכנע באופן מוחלט לרגש של פחד – כמו רמאנה מהארשי – או ייאוש – כמו אקרט טול ,קייטי ביירון ודונאלד נייל וולש – וחלה בו התעוררות פתאומית למציאות עמוקה יותר מאשר האישיות וחוויה ישירה של המקור.

ולבסוף המיניות המקודשת היא שער נוסף לחוויה של המקור ,אשר משלב בין הגוף והלב ,באיחוד מודע של בני זוג מתוך כניעה הדדית לאלוהות ,ואופייני למסורת של הטנטרה או למסורות עתיקות יותר כמו פולחן האלה.

הדרך המוצעת כאן היא שילוב של מדיטציה וריפוי נשמתי ,ללא כל תווית של מסורת מסוימת ,אבל בהחלט מתוך כניסה באותם שערים אוניברסאליים ,מתוך כוונה להפוך את המסע הזה ליעיל ,ממוקד ומהנה .ביסודה הוא מבוססת על שילוב השערים של הרגע הזה )טיפוח נוכחות ,(אהבה )הפעלה מודעת של הלב ,(מוות מודע )הטמעות במדיטציה (ומיניות מקודשת )ע”י ריפוי של הגוף והתניות רגשיות(.

תרגול משולב זה של מדיטציה וריפוי נשמתי הוא יעיל מפני שרק כאשר האנרגיה של החשיבה והחושים מכונסת פנימה ונטמעת בתוך הלב אנו יכולים להתרחב באופן מלא מעבר לעולם ההופעות לתפיסה חדשה של המציאות ולנוח בתוך המקור האמיתי שלנו ,הוא העצמיות.

עבודת פנימית פירושה מעקב אחר ההתקדמות שלנו בדרך להגשמה עצמית .אף אחד לא יכול לעשות את העבודה הזאת בשבילנו כפי שאף אחד לא יכול לאכול ,לקרוא ספר או לישון בעבורנו.

תרגול של מדיטציה עם משמעת עצמית הוא חיוני לחלוטין ,אך לא מספיק .צמיחה מודעת משמעותה טיפול בגוף )פעילות גופנית נכונה ,תזונה מאוזנת ,שינה מתונה ,(טיפוח המיינד או החשיבה )ספרים , סרטים ,חדשות או כל מידע אחר (ומודעות ללב )מערכות יחסים ,ריפוי התניות ביחס למציאות שאנו יוצרים .(מנקודת מבט שלי ,אולי הגורם החשוב ביותר הוא מודעות ערה לשלמות של הלב ,בכל ההיבטים של חיי היום יום .תרגול “רוחני) “הכל “רוחני “כי רוחניות הינה מודעות עצמית ,בסופו של דבר (פרושו ללמוד לקבל ,לרפא את פצעי הנשמה ,לזרום עם הצרכים הפנימיים שלנו מתוך קבלה וחמלה ,להתעגן בחווית העצמיות ולהשיג בהדרגה רמות עמוקות יותר של מנוחה פנימית ,שלמות ואהבה.

ושוב ,כולנו באים לעולם הזה ויוצאים ממנו בלי לקחת שום דבר מלבד הניסיון שצברנו .מה היא ,אם כן , הלימוד שנרצה לקחת איתנו כשנעזוב המישור הזה של המציאות הפיזית ?לשאול את עצמנו מידי פעם מה הם הדברים החשובים ביותר עבורנו בחיים האלה ולעשות מעקב אם אנו משיגים אותם זה דבר שיכול להועיל מאוד .אני ממליץ לכתוב יומן או להגדיר זמן שבו כל אחד יכול להיות עם עצמו בכל יום ולהרגיש מה קורה בפנים ,לנוח באמת ,להתבוננן ,וכך לצמוח במודעות העצמית ולחוות שלווה ,חמלה ואהבה.

לחוות רגע רגע את המתיקות של הלב ולהשתחרר מכבלי המחשבה ,זוהי נחלת מרבית האנשים ולא יחידי סגולה .הלב מסוגל להבין ולהכיל כל מה שהשכל עדיין לא הגה .כאשר אנו לוקים בשכחה ומגבילים את מהותנו לתבניות החשיבה שאנו בעצמנו יוצרים ומזדהים עימם ,הגולם קם ומתהלך ,שופט ,מבקר ומשחית ואנו מתמסרים בידי דפוסי פעולה כפייתיים שירשנו מהמשפחה והחברה ואנו מורישים לילדינו . אז אנו נידונים לפיצול והפרדה מן המקור האלוהי שמקופל בתוכנו ,מאותו מימד שנחבא בתוכנו והוא הוא מקור כל הקיום ,ערש כל וודאות אפשרית שניתן לחוות בצורה ישירה .התעוררות רוחנית פרושה תחילתו של מסע אל עצמנו כאשר מתעוררת בנו כמיהה אמיתית לחקור וללמוד מי אנחנו.

רוחניות אינה אלא מודעות עצמיות צרופה .התעוררות רוחנית פירושו לקחת את המסע הזה לזהות האמיתית שלנו ברצינות ומתוך מסירות .תחילתו עצם ההכרה בחוסר מנוחה פנימי ובכמיהה העמוקה של הלב להבין מי אנחנו .אז אנחנו מכילים את הסבל שחווינו בשל הזדהות עם זהות שטחית ומוגבלת ומתחילים בדרך שעימה אנו חשים הדהוד וזיקה .את הדרך עושים על ידי הליכה . . .לא על ידי קיצורי דרך או מפני שיש מטרות .ה”מקור “כבר נמצא בתוכנו ואין צורך “להשיג “דבר אלא להכיר בו ולחיות מתוכו.

תהליך ההתעוררות לעצמיות האמיתית הוא לרוב תהליך מורכב וייחודי שבו נוכל להשיג את חופש ואושר גדולים עוד יותר ונגלה כי יש לנו זהות עמוקה יותר מאשר האישיות .התהליך הזה מחייב התמקדות וריפוי של התניות דרך הנפרדות שלנו היא הנשמה .אנו לומדים ליצור את המציאות שלנו באופן מודע ,לחיות ולפעול מתוך לב פתוח ורגיש ,עם דעה צלולה ,ולהתמסר לאתגרים שאנו מביאים עימנו לחיים האלה .בהדרגה ,אנחנו גם מכירים וסומכים על האינטליגנציה שפועלת דרכנו ובכל דבר ביקום הזה ,שהביטוי הטהור ביותר שלה הוא אהבה.

ההתעוררות התודעה האנושית נראית כדבר הכרחי ברגע מכריע זה של האבולוציה .ההתרחבות התודעה היא בעיני התרופה היחידה לפיצול הזהות שממנו אנו סובלים כציביליזציה והיא מתחילה אצל כל אחד מאיתנו .היא תתרחש כשנגיע למאסה קריטית של אנשים שהתעוררו לתפיסה מציאות חדשה ולפרדיגמה שונה ביחס לגזע האנושי ולאפשרויות הצמיחה שלו לצד גזעים אינטליגנטיים אחרים .זהו אתגר גדול אך אפשרי והאנושות יכולה להתקדם במהירות משלב של הזדהות טוטאלית עם חשיבה מפוצלת לתפיסה אורגאנית שלנו כגזע אחד מיני רבים ,שבו כולנו משלימים וקשורים זה בזה ,ופועלים למען שימור החיים על פני כדור הארץ וליצירה של עתיד משותף אמיתי בהרפתקה הזאת שנקראת ה”בריאה”.

מתוך הבנה של המדע המודרני ,חקר של מסורות רוחניות ונסיון רב שנים בתראפיה התגבשה אצלי התובנה שהנשמה נעה בין במרחב (בגוף הפיסי) ובזמן (בגוף האור), כמו במכאניקה הקוואנטית שבה כל “חלקיק “הוא גם “גל ,”אבל במורכבות גדולה בהרבה .גוף האור של הנשמה הוא זה שמאפשר שימור של הנפרדות ,דפוסים וזכרונות מחיים קודמים ,אך הוא מתמוסס עם התרגול של מדיטציה וריפוי מודע.

הוראה הרוחנית הזאת מסוכמת בשני ספרים :הדרך לעצמי :מפתחות להתעוררות התודעה האנושית ו-פני האלוהות ,שמשלימים זה את זה כמו זכר ונקבה ,בחוויה הפנימית של אהבה מקודשת . הדרך לעצמי הוא ספר של תאוריה ותרגילים בלימוד העצמיות והספר פני האלוהות ממוקד בתיאור חוויות ישירות של מאות אנשים בצמיחה של שני שלבים :מהאישיות לנשמה ומהנשמה למקור  .שני הספרים יצאו בספרדית, נמכרים דרך אתר זה בפורמט אלקטרוני ודרך אמזון כספרים לכל דבר .נקוה שיצא להם תרגום בקרוב גם באנגלית ובעברית.

תכני ההוראה הרוחנית בסדנאות
הקדמה: מדיטציה והגישה ההולוגרפית לא-דואלית, שמאפשרת לנו להתחבר למקור של הקיום ולרפא את קרע הנפרדות הנשמתית שאנו חווים כבני אנוש. מודלים לריפוי (מכאני, אנרגטי עדין עד גס, קוונטי, שיקוף הולוגרפי, הכלה רגשית), תודעה ואנרגיה, חמלה של הלב. מן הנשימה לנשמה: נשימה יוגית, ריברסינג, הולותרופית ובעת טראומה או מוות. הנשימה היא הכלי החשוב ביותר לתיעול אנרגית חיים של כאב פיזי או רגשי שעצורה בגוף החי ומאפיינת כל תודעה שמוצאה מעולם החי. שימוש מודע בנשימה, בהנחיה של המטופל יכולה לחולל פלאים בתהליך ריפוי, תוך התמקדות בחוויות של תת-המודע שאצורות בזיכרון הגופי.

מצבי תודעה: הכרת מחזור מצבי התודעה היומיומי שלנו והקשר שלו לריפוי. טיפוח היכולת להיכנס למצב תודעה מוגדר, באופן ישיר ומודע, שבו יש יותר יעילות לתהליך ריפוי באמצעות כלים שונים (רגרסיה, קריאה תאית, תקשורת עם תת המודע, וכו’). כאשר המטפל מסוגל לחוות מצבי תודעה אלה באופן מודע הוא יכול גם “לראות” את מה שעובר על המטופל ולא רק להנחות אותו “מבחוץ”.

הגוף כהולוגראמה וייצוג הנשמה: הכרת הייצוג של כל איבר ומערכת בגוף ע”פ מפות שונות של מורים ומטפלים בעולם והבנת הקשר בין הנשמה והאישיות, שהיא הביטוי החיצוני ביותר שלה. משמעותו של הקשר הוא מבנה של “קליפות בצל” בזיכרון האנושי ומעין פרקטל (מושג מתמטי) שמארגן את הזיכרון בגוף דרך תת-המודע.

מנגנון היווצרות של מחלות: בכל מחלה יש לפחות שני גורמים חשובים בזמן שמאפשרים הבנה של התהליך – טריגר או אירוע שקורה מעט לפני הופעת הסימפטום ומביא להיווצרותו וכן דפוסים או התניות שנמצאים ברקע הנשמתי של האדם ומקורם קודם לכן, בילדות, בנערות, בזמן הריון, לידה או בחיים קודמים. פעמים רבות מדובר בכמה שכבות שיש צורך לרפא אותן ע”י הכלה רגשית והבאתן למודע. ריפוי באנרגיה אוניברסלית: חישה, זיהוי, תיעול של אנרגיה מן המעטפת החיצונית סביב הגוף ועד לאיברים פנימיים בגוף.

כלי ריפוי הפועלים דרך החושים: ריפוי ע”י צלילים, צבעים, ריחות, שמנים, קריסטלים, תנועה וכדומה ריפוי בנבכי הזמן: רגרסיה ופרוגרסיה. אנו יכולים להתחבר לציר הזמן היחסי דרך חוויות רגשיות ולעלות למודע אירועים מן העבר ואפשרויות עתידיות ע”י הנחית המטופל למסע בתת- המודע שלו בדרכים רבות.

ריפוי בקריאה תאית: התמקדות וחישה. מגע ישיר או ממרחק מגוף האדם מאפשר קריאה של מידע ורגשות האצורים בזיכרון התאי ע”י טיפוח רגישות של המטפל או לחלופין הנחיה של המטופל לשורש החוויה שבזיכרונו. עבודה זאת מחייבת ריקון החשיבה מתוכן, פתיחה של הלב והקשבה. ריפוי ע”י תקשורת עם תת-המודע: צעד נוסף שמעבר לתקשורת עם זיכרון תת המודע המאוחסן בגוף הוא תקשורת עם תת-המודע הקולקטיבי כאשר לכל מטופל ומטפל ישנם מלווים רבים, החל מבני משפחה ועד מדריכי אור, שבהם ניתן להיעזר בשעת הצורך לריפוי.

דפוסים בצמיחה וקפיצות מדרגה: ישנם שני דפוסים צמיחה עיקריים – אחד בו החשיבה (קוגניציה, ה”ראש”) מקדימה את החוויה (רגש, ה”לב”) והשני בו החוויה מקדימה את הקוגניציה. כדי להגיע לקפיצת מדרגה בהתפתחות האישית אנו זקוקים לתאימות בין הלב לראש, היינו לתפוס או לראות את עצמנו מ”למעלה”, מ”גובה הנשמה” ולהבין לאן פנינו מועדות.

ציר הצמיחה הנשמתי: לכל אדם יש ציר אחד לפחות שעליו נע הלימוד הנשמתי העיקרי ובמרכזו התמודדות עם קונפליקט פנימי עם שני קטבים, הקשור בהגשמה עצמית. לדוגמא, מחויבות למשפחה מול הגשמה מאווים פרטית (ציר ה”נאמנות”) או התבטאות אומנותית מול כדאיות כלכלית (ציר ה”בשפע”), וכדומה. מודעות לציר הצמיחה משמעותה טיפוח איכויות שהאדם זקוק להן כדי להביא את עצמו להגשמה של פרויקט החיים שלו ושבעטיו הוא עלול לחלות כשמסלול חייו סוטה מן הצורך הנשמתי. ריפוי בציר הצמיחה משמעותו ערנות והכוונה נכונה של המטפל להקשבה מודעת אל הלב אצל המטופל.

תוכנית החיים הנוכחית: מהו הלימוד המרכזי שנשמתו של אדם באה לעשות בחיים אלה ומהו תפקיד המחלה או הקושי בתוכנית הזאת. הליכה מודעת בציר הצמיחה המרכזי מתוך הכרה בתוכנית החיים הנוכחית של אדם תביא להבראה מקסימאלית, לשלמות ואושר.

תוכניות חיים עתידיות: יעודן של נשמות. מרבית בני האדם מקרינים מתוכם כבר ברגע זה את תוכנית חייהם בעתיד ואת מערכות היחסים המרכזיות שבהן יעסקו. עם זאת, מודעות לכך מאפשרת לנו בחירה ושינוי של מעגל החיים הבא או השתחררות מדרך הנפרדות הנשמתית, כדי לחוות את עצמיותנו, לחבק ולנוח בה באופן ישיר.

הגשמה עצמית: ללכת מעבר ל”תכנות” הנשמתי של המשך הקיום מתוך נפרדות טרנסצנדנטלי, לחוויה של המקור מעבר לכל צורה של חיים שהיא ולשחרר את הצורך להתקדמות בחומר.

הנחות היסוד לסדרת הסדנאות הינן: 1) המהות שלנו היא תודעה מופשטת, בת אלמוות הנחווית באופן ישיר כהוויה, שלווה וערה במרחב הלב. 2) הנשמה היא דרך הנפרדות שלנו מן ההוויה הלא מובחנת או ה”מקור” והיא התפתחה דרך מעגלי חיים רבים על פני האדמה. 3) האישיות והגוף הם ביטוי הולוגראפי של הנשמה בזמן-מרחב והגענו למימד הגשמי כדי להתנסות דרכם עד שנוכל לחוות מציאות שלמה והרמונית מתוכנו באופן מודע ומעומק הלב. 4) באנו למחזור החיים הזה עם תוכנית מסוימת להגשמה עצמית הכוללת מערכות יחסים, כישרונות, התניות, דפוסים וייעוד, בין שאנו מודעים לכך או לא, אך בשורש הזהות הנשמתית נמצאת העצמיות שרק ממנה הריפוי הוא אפשרי. 5) כל מחלה או בעיה נפשית הן הזדמנות לצמיחה במודעות העצמית שלנו, שמאפשרות לנו להכיר בתוכנית הזאת, לשחרר אותה ולנוח מעבר לה. 6) לגוף אין “רצונות” משלו ולכל אירוע – החל ממה שנראה כמו מקרה, תאונה או השפעה סביבתית ועד נסיבות מוות או מחלה ממושכת – יש משמעות עבורנו, כך שאם נוכל לעשות את השיעור הנשמתי הזה ישירות, ההחלמה תהיה המהירה ביותר וגם ספונטנית. 7) המקור לכל המחלות וגם לקושי הנפשי נמצא בתודעה שלנו, בעיקר בחוויה הרגשית, וניתן לקרוא אותו דרך הגוף או תת-המודע באופן ישיר. הדרך המהירה ביותר לעשות זאת היא פיתוח אינטואיציה חריפה אצל המטפל, מה שמחייב איזון פנימי ותרגול של ריפוי עצמי. 7) כל ריפוי – מן הגס (ניתוחים, תרופות, וכו’) ועד לעדין (תודעה, מיקוד, תובנה, קתרזיס רגשי) או להיפך – הוא לגיטימי, בהתאם למודעות של האדם וניתן להיעשות במשולב עם עוד דרכי טיפול נוספות. לעזור לנו לדעת מאין אנו באים, מה התוכנית הנשמתית שלנו ולאן פנינו מועדות – זאת עזרה משמעותית בדרך להגשמה עצמית. 8) המפגש בין מטפל ומטופל הוא אינטראקציה של שיקוף, שיתוף וצמיחה הדדית שמבוסס על משחק תפקידים מודע ותומך. 9) מטפל אינו יכול ואינו צריך לנסות לקחת אחריות על הריפוי וההגשמה העצמית של מטופל או לחסוך ממנו ניסיון חיים, אלא לתמוך, לתעל, לשקף, לאפשר הבאה למודעות של רגשות אצל המטופל ובכך לעודד אותו לצמיחה, הבנה, קבלה, אהבה והגשמה עצמית, שלמות ואושר.