מאמרים

זאת העדות על הריפוי שלאחריו אמרה וולריה: “תודה אביחי  אני אסירת תודה על אהבתך לזולת, שהוכיחה לי את צדקתך בדרך הריפוי. אני מעריצה את השליחות היוצאת דופן שלך של דרך מודעות. תודה על המילים בזמן שביקרת שכה חשוב היה בחיי. תודה

:עדותה של נורמה אנגליקה (Norma Anglica) בסדנה קבוצתית נורמה אנג’ליקה איבדה את בנה הצעיר של סרטן, כשהיה בן 9. בסדנא “תקשורת טרנספרסונלית” זו, אני מנחה אותך בתהליך של תקשור ומודעות טראנס כדי לתקשר עם הילד שלה ולרפא את פציעות הנפש

  אפשר לשבת בשקט לתת לחומות ליפול מבפנים. אבל בדרך כלל אנו בוחרים לנשום לתוך הרגש, לברור את המחשבות,  לשיר, לרקוד, אפילו להילחם, לייצר אוייבים בתוך הגוף ואולי גם אצל השכנים. כאן בתוך אולם המראות אנו מחפשים מוצא מן המבוך, תשובות

 הרהורים של מתנדב בליווי של חולים ואנשי צוות במחלקה האונקולוגית במלגה בעצם, אנו לומדים אמון רק דרך האהבה. מכל לידה ומוות אנו צומחים באהבה ולומדים להכיר בכך שזה הביטוי הטהור ביותר של האינטליגנציה שזורמת ביקום ובנו עצמנו. וכאשר אנו חווים את

נהוג לדבר על הארה רוחנית כעל מצב תודעה מוגדר אחד ואין זה כך. עצם השימוש במושג זה הינו מטעה ויוצר רושם כאילו שישנו דבר אחד כזה, ובנוסף כאשר “הגענו לשם”, זהו, אפשר לנוח על זרי דפנה. יש גם מורים שמתנהגים

 מדוע אנו זקוקים לזמן “נפרד” לצורך העשיה המשונה הזאת שמתקיימת דווקא בחוסר העשיה? למה מורים רוחניים שונים שבתחילת דרכם היו מודטים מסורים, בהמשך מטיפים כנגד המדיטציה ואומרים כי היא לא תעזור, או שאין בה צורך? האם באמת החל מרגע מסויים

מדיטציה נחשבת כדרך המלך בהתעוררות הרוחנית ועם זאת פעמים רבות היא אינה מספיקה. הסיבה העיקרית לכך היא מפני שהיא אינה מביאה בהכרח לעבודה ישירה עם שורש חווית הנפרדות שלנו שמצוי בלב, ולכן יש להוסיף עליה לפחות את את התפילה. זאת הסיבה שבכל המסורות הרוחניות